<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן רי"ח</h1>
<h2>דף ג:</h2>
שאלתם ראובן שהיה ממונה על השחיטה ועל הבדיקה ולאחר זמן בדקוהו אם יודע הלכות שחיטה אם לאו ונמצא שאינו יודע, כי אמר שכל הקנה כשר לשחיטה משפוי כובע עד מקום חבורו בריאה, ועוד אמר דהגרים שליש ושחט שני שליש בושט כשרה, ועוד אמר כי סימנין שנדלדלו אינה טרפה אלא אם כן נעקרו לגמרי ולא הפריש בין אפרוק אפרוקי ובין אידלדל אידלדולי, ויש ביד מבני הקהל בשר מליח משחיטתו אותו בשר מהו, וכן הכלים שבשלו הבשר בהן מה הן, מי תלינן להקל ונאמר כי מתחלה היה יודע דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ועכשו [הוא] ששכח כשבדקנוהו, ואם יאמר בריא לי שלא אירע לי אחד מדברים אלו מי נסמוך להכשיר מה שכבר שחט אם לאו. תשובה ברור הוא זה שראובן זה אין אוכלין משחיטתו, ואין אומרין במי שנבדק ואינו יודע רוב מצויין אצל שחיטה מומחין, וכן אין אומרין העמד דבר על חזקתו אלא במי שהוחזק מתחלתו כסכין שבדקוהו ושחטו בו ואחר כך נמצא פגום [י' ע"א], וכן במקוה שנמדד [קדושין ע"ט ע"א], ואפילו הכי איפליגי בהו, וכן בבא זאב ונטל בני מעיה והחזירן כשהן מנוקבין [ט' ע"א], ונקב בריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא [מ"ט ע"א], וכיוצא בדברים אלו שהיה להן חזקה ממילא אי נמי חזקת מעשה ממש, אבל זה אי זו חזקה יש לו כדי שנאמר נעמידנו על חזקתו שמא לא למד ולא ידע ולא הוחזק. ולפיכך איני רואה שום הכשר למה ששחט ולא לכלים שנתבשל בהם שאין כאן אלא חדא ספקא ספק אירע לו אחד מאלו או לא. ואף הוא אינו נאמן בכך שכל שאינו יודע אינו מרגיש וכמו שכתבתם גם אתם שם משמי.
